אדיר מלכה, בן 35, הוא יזם מלא תשוקה ובעלים של אטרקציה ייחודית בשם "וטרגול" – מגרש כדורגל מים מתנפח, שמורטב במים וסבון והופך לחוויה מחליקה, מצחיקה ומלאת שמחה.

הכל התחיל בסניף אחד באשדוד, שהצליח כל כך עד שהעסק התרחב לשלושה סניפים.

אך אז הגיעה הקורונה, ובלית ברירה אדיר  נאלץ להשהות את הפעילות. התקופה הזו, שהייתה מאתגרת עבור רבים, הפכה לנקודת מפנה משמעותית בחייו של אדיר – לא רק מבחינה עסקית, אלא גם רוחנית. בסוף ימי הקורונה, דרך חבר משותף, נרקם קשר מיוחד במינו בין דני לרב מרגליות. מהרגע הראשון, החיבור היה קסום. "מאוד אוהב את הרב, מאוד מחובר אליו," מספר אדיר בהתרגשות.

הקשר הזה לא נשאר חד-פעמי – עד היום הוא מתייעץ עם הרב בהחלטות חשובות בחייו, והשפעתו ממשיכה ללוות אותו. כשהגיע הזמן להחזיר את העסק לפעילות לאחר הקורונה, אדיר עמד בפני דילמה משמעותית: לפני המגפה, האטרקציה פעלה גם בשבתות, יום שבו 30% מההכנסות של העסק נרשמו. "הקופות הכי גדולות היו בשבת," הוא מסביר. "אנשים יוצאים לבלות עם המשפחה, אנחנו נמצאים בחופים – זה היה חלק מהותי מהעסק." ההחלטה לסגור את העסק בשבת לא הייתה פשוטה. מדובר היה בהחלטה כלכלית כבדת משקל, שכללה התחייבויות מול עיריות ושותפים עסקיים.

אך הרב מרגליות עודד אותו לעשות את הצעד הזה בביטחון מלא. "הוא אמר לי ששבת היא מקור הברכה," משתף אדיר.

לאחר התייעצות עם שותפו, הם קיבלו החלטה אמיצה: "הולכים על זה – לא פותחים בשבת." החששות היו גדולים. לשנות הרגלים, לעצור פעילות שמכניסה 30% מההכנסות – זה לא דבר של מה בכך. "היינו בחשש גדול," מודה אדיר.

"אבל האמנו לרב, הלכנו עם האמונה ואמרנו – בוא ננסה. אם זה לא יעבוד, תמיד אפשר לחזור אחורה." ואז קרה הבלתי ייאמן. מהיום הראשון שבו העסק חזר לפעילות ללא עבודה בשבת, ההכנסות לא רק שלא נפגעו – הן גדלו. הפניות התרבו, והעסק פרח בצורה שנראתה כמעט נגד ההיגיון. "אין לי דרך אחרת להסביר את זה," אומר אדיר בהשתאות.

"ראינו את התוצאות ואמרנו – איך זה ייתכן? כל המומחים צפו הפסדים, אולי אפילו התרסקות של העסק. ובמקום זה, קיבלנו ברכה." הברכות, לדבריו, הגיעו בזכות שמירת השבת. ההכנסות לא רק שלא נפגעו, אלא עלו בצורה ניסית ומופלאה. "פעם היינו צריכים לעמול כדי להגיע למקומות מסוימים," הוא מספר. "היום? הלקוחות מגיעים אלינו." אפילו כאשר עירייה דרשה לעבוד בשבת, אדיר ושותפו עמדו על שלהם: "בלי שבת, אנחנו לא עובדים."

בסופו של דבר, העירייה קיבלה את התנאי, והדלתות נפתחו מחדש. השינוי לא השפיע רק על העסק. הוא שינה את חייו של אדיר.

"הרווחתי את החיים שלי," הוא אומר בחיוך. "אני עובד פחות קשה, מרוויח יותר כסף, ובעיקר – זכיתי בחזרה בזמן עם המשפחה שלי. אני נהנה מהילדים, מאשתי. אנחנו מתארגנים לשבת, הולכים לבית הכנסת, חוזרים יחד – הכל הרבה יותר רגוע."

אדיר רואה בשמירת השבת מתנה אמיתית, וממליץ לכל אחד לאמץ אותה בשתי ידיים. "הרבי נותן כוחות להאיר לא רק את עצמי, אלא גם את הסביבה שלי," הוא אומר בהתלהבות. הקשר שלו עם הרבי הפך לחלק בלתי נפרד מחייו. תמונה ענקית של הרבי תלויה בביתו, והוא מתאר בחום כיצד הוא "אומר שלום לרבי" בכל פעם שהוא נכנס או יוצא מהבית.

"הרבי זה חלק מהחיים שלי, ממש בכל דבר," הוא מסכם. המסע של אדיר הוא סיפור של אמונה, אומץ וברכה. החלטה אחת, שהתקבלה מתוך אמונה, שינתה לא רק את העסק שלו, אלא את כל חייו. הוא הפך למגדלור של השראה, לא רק עבור עצמו, אלא גם עבור הסביבה הקרובה והרחוקה שלו. "כל השפעה שלנו," הוא מסיים, "אין לדעת איפה היא נגמרת. זה הכוח של כל אחד מאיתנו."